BACK

חזור

האם תקדים הצוללות לא יחזור על עצמו בחיל האוויר?

 

בשנה אחרונה בעת שהקשב הציבורי היה נתון לסיאוב והריקבון, שנחשפו במשרד הביטחון ובצה"ל, בפרשת הצוללות וכלי השיט של חיל הים, מתחולל מאחורי הקלעים, קרב לא פחות יצרי, על תקציבים של כשלושים מיליארד שקלים, להצטיידות חיל האוויר בחמש השנים הקרובות. מדובר ברכישת מטוסי קרב-הפצצה, תדלוק ומסוקים. בסך הכול קרוב לכמאה כלים מוטסים. רק כדי לסבר את האוזן עלות 4 הצוללות (שלא ברור אם ומתי ירכשו) ו4 ספינות הטילים הוא כתשעה מיליארד שקלים.

 

צריך לומר מיד שיש הבדל ברור בין שני המקרים. בנושא חיל האוויר אין שום חשד שנעברו עבירות והמאבק על מי ימכור מה, מתנהל בגבולות התחרות המותרת. ובכל זאת יש גם נקודות משיקות.

 

קווי הדמיון הם שמדובר ברכש בסדרי גודל עצומים, במעורבות של חברות זרות, בממשק ובקשר שבין קצינים לובשי מדים, לחבריהם שפשטו אותם והיו לסוחרי נשק או לנציגי חברות זרות, ובעקר בהעדרו של פקוח חיצוני ראוי ונשכני, על משרד הביטחון וצה"ל, שהפכו למעין גופים שיש להם מדינה ועושים בה כמעט כרצונם. הפקוח של הכנסת ומבקר המדינה, עם כל מאמציו, כפי שתקדימי העבר הוכיחו, אינם מספיקים.

 

בפרשת חיל הים, (תיק 3000) המשטרה, שסיימה לאחרונה את חקירתה, ממליצה לפרקליטות להגיש כתבי אישום, בגין חשדות לכאורה על שוחד, טובות הנאה, הלבנת הון והפרת אמונים נגד ששה חשודים בהם שני קציני בכירים בחיל הים (האלוף אלעזר צ'ייני מרון ותא"ל שייקה ברוש המכחישים את החשדות).

 

בנוסף לכך, עולים סמני השאלה מהתנהלות ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאינו חשוד בפרשה, ופרקליטו ובן דודו דוד שמרון, שהמשטרה ממליצה להעמיד לדין  (שמרון מכחיש את ההאשמות נגדו). ובשולי הדברים גם צריכות להישאל שאלות לגבי תפקודם של שרי הביטחון לשעבר אהוד ברק ומשה בוגי יעלון, שטוענים שהפעולות נעשו מאחורי גבם והם לא ידעו ולא שמעו דבר.

 

חיל האוויר עומד להגיש בקרוב לאשור הרמטכ"ל והמטה הכללי את תכנית ההצטיידות שלו לעשור הקרוב. מי שיכריע יהיה הרמטכ"ל הנכנס אלוף אביב כוכבי ודרכו תועבר ההכרעה לאשור שר הביטחון, ראש הממשלה והממשלה כולה. כזרוע המובילה החשובה של צה"ל, שלרוב על פיה יישק דבר,  דורש חיל ה אוויר, שכל מה שהוא מציג כצרכים הכרחיים, לביטחון ישראל, יתקבלו.

 

הוא מבקש לרכוש לפחות טייסת אחת חדשה (25 מטוסים) של מטוסי קרב הפצצה IA -F15, שנועדו להחליף את המטוסים הישנים שנרכשו לפני כעשרים שנים. למטוס החדיש יש לו כושר שרידות גבוה יותר והוא יכול לשאת פצצות וטילים עד 13 טונות, כולל פצצות חדישות חודרות בונקרים. טווח הטיסה שלו הדגם החדש וגדל והוא יכול לטוס יותר מאלפיים קילומטרים עד למעבר לאיראן, בלי צורך בתדלוק.

 

חיל האוויר גם מבקש להוסיף עוד טייסת (25) של מטוסי אף-35 (החמקן או אדיר בשמו העברי) . בנוסף לכך הוא חותר לרכוש בין שניים לשמונה מטוסי תדלוק מתקדמים מדגם KC-46 (פגסוס) כדי שיחליפו את מטוסי התדלוק הישנים מדגם בואינג ,707 וכן כעשרים מסוקים להובלת כוחות, שיחליפו את "היסעור" (סיקורסקי) הזקן, וגם  להצטייד, בשני תריסרים של מסוק-מטוס מדגם .V-22

 

מחיר חמקן אחד הוא כ-120 מיליון דולר (כ-450 מיליון שקלים אם כי היצרן מבטיח שב-2020 מחירו ירד ל-300 מיליון ש"ח). מחיר אף-15 החדיש יכול להגיע ל-90 מיליון דולר (330 מיליון ₪). מחירו של מטוס התדלוק,  בהערכה זהירה הוא כ-150 מיליון דולר(550 מיליון ₪). מחירו של מסוק אחד יגיע לבין 50 ל-90 מיליון דולר  (בין 200 ל-330 מיליון ש"ח) ומחיר המסוק-מטוס גם כן לפחות 50 מיליון דולר (כ-200 מיליון ₪)

 

התקציבים למלוא רכש זה או חלקו, באים מכספי הסיוע האמריקני לישראל.  בשנתו האחרונה של הנשיא ברק אובמה בבית הלבן, הוא אשר להגדיל את הסיוע מ-3 מיליארד בשנה ל-3.8 מיליארד, ובסך הכול 38 מיליארד בעשור.

 

יש מי שטוענים, ובראשם אהוד ברק כי הסיוע היה יכול היה להיות גדול יותר ולהסתכם ב-45 מיליארד בעשור, אלמלי מאמציו של ראש הממשלה נתניהו, מאחורי גבו של אובמה לטרפד את עסקת הגרעין עם אירן. אבל הדיבורים האלה הם בגדר של חלב שנשפך. בנוסף לכך הקציב הקונגרס עוד 500 מיליון דולרים בשנה, שמיועדים להשתתפות חברות אמריקניות בפתוח וייצור של מערכות ההגנה מפני רקטות וטילים: כיפת ברזל, קלע דוד וחץ.

מדובר בסכומי עתק שממשלים אמריקניים לדורותיהם, מעניקים בנדיבות רבה לבניית העוצמה הצבאית של ישראל, הם שקולים לכ-15  אחוזים מתקציב הביטחון שלה.

 

הם נועדו לספק את כל צורכי  הביטחון של ישראל בים, האוויר וביבשה. בכסף הזה צריך גם לקנות ציוד מתקדם למודיעין, טילים, לצייד את זרוע היבשה, ספינות ועוד.  התיאבון של כל החילות והזרועות בצה"ל, ובמיוחד חיל האוויר הוא עצום. או בדימוי אחר, השמיכה קצרה מלכסות את כולם.

מה עוד שחלק מכספי הסיוע – כשליש - כבר משועבדים לרכישת מטוסי החמקן. השבוע ינחתו בישראל שני מטוסים נוספים ה-13 וה-14. השאר עד לחמישים מטוסים (שתי טייסות) שהממשלה כבר אשרה יגיעו בשנים הבאות.

 

אין תימה, שרבים בצה"ל ומחוצה לו, חפצים להיות מעורבים בקבלת נתח מהסיוע האמריקני. על הרכש הקורץ של חיל האוויר, מתמודדות שתי חברות ענק אמריקניות. בואינג היא יצרנית של האף-15, מטוס התדלוק פגסוס, מסוק צ'ינוק והמסוק-מטוס 22 V. לוקהיד מרטין, היא היצרנית של מסוק סיקורסקי ושל מטוס החמקן. בעיני האמריקנים חיל האוויר הישראלי, בשל ניסיונו המבצעי ומיומנותו נחשב ללקוח נחשק, שמקדם מכירות ועסקים גם למדינות אחרות.

 

לשתי חברות יש נציגויות גדולות בישראל. בראשן עומדים אנשי חיל האוויר לשעבר. נשיא בואינג ישראל והמנכ"ל הוא אלוף דוד עברי, מפקד חיל האוויר לשעבר.  מנכ"ל לוקהיד מרטין ישראל, הוא תא"ל יהושע (שיקי) שני. לצידם עובדים לא מעט מיוצאי חיל האוויר. זו השיטה, לא רק בישראל, של יצירת מעגלי קשר בין מי שמשרתים במערכת לבין יוצאיה.

 

שתי החברות מפעילות לחצים על חיל האוויר, צה"ל, התעשיות הביטחוניות (שזוכות לנתח מסוים מהעסקות) ועל שרים בממשלה. הן מנסות להשפיע בכל האמצעים על דעת הקהל, כדי שירכשו את מרכולתם. לשם כך הן מעסיקות יועצים לתקשורת, שתדלנים ומשרדים ליחסי ציבור. הן הטיסו על חשבונן עיתונאים למסעות הדרכה, השתלמות והתרשמות. בשנתיים וחצי האחרונים היו לפחות שלוש נסיעות כאלה. אחת לברלין ושתיים לרחבי ארצות הברית (סיאטל, דאלאס, פילדלפיה וסנט לואיס)

 

הן מביאות לכאן משלחות של בכירים מהחברות, שנפגשות עם ראש הממשלה, שרי ביטחון, חברי כנסת, קצינים בצה"ל תעשיינים, עיתונאים ועוד. בפומבי הן נוהגות בכבוד אחת בשנייה ובלי השמצות. אך בחדרי חדרים ובתדרוכים מסבירים נציגיהם מדוע כלי הטיס שלהם עדיפים על אלה של המתחרה.

 

נכון, יש הבדל מהותי בין פרשת חיל הים לחיל האוויר. מיקי גנור המשחד הראשי, המשמש כיום עד מדינה, שימן את דרכו להיות נציג מספנות טיסנקרופ בגרמניה, והמשיך לעשות זאת כדי לקדם את העסקות. לפי החוזה שלו, גנור היה עובד עצמאי, בעל חברה, שקבל ואמור היה לקבל מטיסנקרופ עמלות  שמנות מהעסקות.

 

עברי ושני לעומת זאת, הם עובדים בשכר נאה של בואינג ולוקהיד מרטין. אסור להם על פי החוק האמריקני לקבל עמלות או אחוזים. לכל היותר, מן הסתם בונוסים על ביצועים. העסקאות להצטיידות צה"ל וחיל האוויר מכספי משלם המיסים, נעשות ברמת של G  ל G ממשלה לממשלה.

אבל גם ההצטיידות של חיל הים בצוללות ובכל השיט, היא בדרג של ממשלה לממשלה. ובכל זאת גנור וחברותו הצליחו להשתחל לעסקאות האלה ולנצל את קשרים, שטוו בפרוזדורי הכוח של הפוליטיקה ומערכת הביטחון, לאבחן את פרצות, העדר הפקוח ולהשפיע עליהן.

 

אין בכוונת רשימה זו להטיל חס וחלילה דופי באדם או להפריח רמיזות זדוניות. תכליתה הוא לעורר את הציבור ונבחריו לפעולה. בקופה יש עשרות מיליארדי שקלים, של משלמי המסים בישראל ובארצות הברית. כדי למנוע הישנות פרשת גנור (ולפניו היו פרשיות אחרות דומות, מסדר גודל קטן יותר) הגיע הזמן שממשלת ישראל והכנסת וכל גופי בקורת ישנסו מתנים.  עד כמה שאפשר היה להתרשם עד כה, זה עדיין לא נעשה.

 

מבואינג ישראל ולוקהיד מרטין, בקשו שלא להתייחס לנושא. 

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload