BACK

חזור

מהטובים ביותר- רמטכ"ל כל החזיתות

לחבר הכנסת אבי דיכטר, יושב ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת  היתה הברקה. בישיבת הפרידה השבוע מראש המטה הכללי רב אלוף גדי איזנקוט, הוא כינה אותו "רמב"ם". צרוף של  רמטכ"ל ומב"ם, ראשי התיבות של המערכה בין המלחמות.  דיכטר, שהיה ראש שירות הביטחון הכללי (שב"כ) וקודם לכן ראש אגף האבטחה שלו, קבל מן הסתם השראה מתואר בעל צליל דומה "רמב"ח" – ראש מוקד ביטחון חו"ל.

 

מב"ם זהו המונח שנתן צה"ל כבר לפני כעשור לפעולות מיוחדות, בעקר באמצעות תקיפות של חיל האוויר ומבצעים חשאיים של יחידות

המודיעין בכל החזיתות, קרובות ורחוקות. בזמנו דווח בחוץ לארץ, על כך שחיל האוויר וחיל הים פעלו בזירות לחימה רחוקות כמו סודאן והים האדום, נגד העברות נשק מאיראן לעזה. כמו כן פורסם כי הצוללות של ישראל הפליגו מנמל הבית בחיפה, דרך תעלת סואץ למפרץ הפרסי.

 

בארבע שנות כהונתו של איזנקוט הפך המב"ם לכלי העבודה מרכזי בארגז הכלים של צה"ל. הכלי זה הופעל , על פי העגה הצה"לית, "בארבע זירות (עזה, סיני, לבנון, סוריה) פלוס אחד (איראן)". בשנה האחרונה התרברב מפקד חיל האוויר אלוף עמיקם נורקין כי מטוסי האף-35 (החמקן), שצה"ל רוכש בארצות הברית, ואשר כמה מהם הוכנסו לשימוש מבצעי, השתתפו בקרבות (מן הסתם התכוון סוריה). על פי אל ג'רידה הם גם טסו לאיראן. בפרסומים אחרים נכתב כי מטוסים ללא טייס (מל"טים) של ישראל טסו בשמי איראן. איראן עצמה פרסמה לפני כמה שנים כי הפילה מל'ט ישראלי מדגם "הרמס" (מתוצרת אלביט), שהמריא מאזרבייג'ן.

 

כשנכנס איזנקוט לתפקידו, הוא היה מוכן למשימה. השנה וחצי שעשה כסגנו של הרמטכ"ל בני גנץ, היו עבורו תקופת חניכה והכשרה. אבל ממרום לשכתו בקומה ה-14 במגדל בקריה הוא גלה כי עליו להתמודד לא בחמש זירות אלא בעוד אחת, שישית ובלתי צפויה – חזית פנימית מבית. 

 

כחמשה חודשים לפני שנכנס לתפקיד הסתיים מבצע צוק איתן בעזה, כשחמאס מוכה וחבול. אך במקבי,  חמאס החל גם במאמצים לשקם את יכולתו הצבאית, במפעלים ובתי מלאכה לייצור עצמי בעזה ובעזרת הברחות של נשק ורקטות מסיני. מרביתן סוכלו בידי צה"ל וצבא מצרים, שמשתפים ביניהם פעולה.

 

סיום המבצע הושג בעזרת תיווך של המודיעין המצרי. הצעתו דברה על ששה סעיפים: הפסקת אש, החזרת הרשות הפלסטינית לעזה, שיקום כלכלי של הרצועה, הסרת המצור, הקמת נמלי ים ואוויר וחילופי שבויים וגופות. בפועל כובד סעיף וחצי: הפסקת האש ותחילתו של שיקום בסיסי (שיפוץ בתים שנפגעו בקרבות). כל השאר לא מומש בגלל עקשנותם של שני הצדדים. עקר המבוי הסתום נובע מחוסר רצון להתפשר ולהשיג עסקת חילופי שבויים . בכך נזרעו זרעי הפורענות לעתיד.

 

למרות זאת בתקופת איזנקוט נשמר השקט בגבול עזה יותר משלוש שנים. אך בזבוז הסיכויים לקדום הסדר על שאר הסעיפים, התנפץ לאיזנקוט (ולא באשמתו) בפנים. זה קרה במרץ 2018 עם ההפגנות על הגדר, שיגור עפיפוני האש והבלונים ותקיפות קשות של צה"ל, שכמעט ודרדרו את שני הצדדים לסבוב רביעי.

 

על רקע זה גם חל משבר ביחסיו עם שר הביטחון אביגדור ליברמן. בדרך כלל היחסים ביניהם היו טובים וג'נטלמניים (זה מפתיע להשתמש בהגדרה זו לגבי ליברמן אך הפעם הוא בהחלט ראוי לה). ליברמן גיבה, כמעט ללא תנאי את הרמטכ"ל וצה"ל מפני בקורת של שרים, אישר את המינויים שלו וראה עמו עין בעין את מרבית המהלכים הטקטיים והאסטרטגיים.

 

אבל עמדותיהם נחלקו באשר לעזה. ליברמן  התנגד בתוקף לצעדים המפייסים של ראש הממשלה – העברת עשרות מיליוני דולרים במזומן מקטאר לחמאס - וסבר שיש לצאת למערכה שתכליתה כניעת חמאס או מיטוט שלטונו. איזנקוט וצה"ל סברו שאין לצאת  למלחמה, שיעדיה הסופיים לא ברורים. הם גם גרסו שאת עקר הקשב הצבאי יש להפנות לסוריה ולבנון, אף שהדגישו כי לצבא יש די יכולות לפעול במקביל בשתי חזיתות: בצפון ובעזה. בשל המחלוקת ביניהם הועברה פעמיים בשלושת החודשים האחרונים, ההכרעה לקבינט. וזה במעורבות פעילה של נתניהו וברוב גדול החליט בנגוד לעמדת ליברמן ותמך באיזנקוט שלא לצאת למלחמה.

 

אבל גם לרמטכ"ל היוצא ולצמרת צה"ל ברור כי מועד התפוגה של השקט היחסי בגבול עזה קרוב. אולי ששה חודשים. ואז שוב יעלו ויצופו על הבעיות שלא נפתרו. אבל זו כבר תהיה בעייתה של ממשלה חדשה והרמטכ"ל הנכנס אלוף אביב כוכבי. עד אז יחשפו עוד מנהרות – עד כה נתגלו והושמדו 17 –ובניית המכשול תתקדם בעוד כעשרים ק"מ. כיום הושלמה הקמת 27 מ-66 הקילומטרים של מכשול הגבול – שילוב מורכב של חומה תת קרקעית, חיישנים סיסמיים, גדר עילית ומערכת של חיישנים מצלמות ומכשור שליטה ובקרה.

 

בספטמבר 2015, תשעה חודשים לאחר שהחל בכהונתו, אותגר איזנקוט בחזית ה שנייה עם פיגועים שזכו לכינוי "אינתיפאדה שלישית", "אינתיפאדת הבודדים" אינתיפאדת הסכינים". במהלך שנה, מספטמבר 2015 עד לאוקטובר 2016 עד אוקטובר 2016, גבו פיגועי ה טרור האלה את חייהם של 45 ישראליים ( 7חיילים ושוטרים ו-38 אזרחים) וכשש מאות נפצעו. במרוצת אותה תקופה היו 11 אלף תקריות של יידוי אבנים, 220 הטלת בקבוקי תבערה, 80 מקרים של דקירה ו-73 אירועי של ירי ושימוש בנשק חם. כמה מאות פלסטיניים נהרגו וכמה אלפים נפצעו. צה"ל, בניהול נבון וזהיר של איזנקוט והשב"כ ובגיבוי של הממשלה, הביאו לדעיכתה.  

 

מאז מספר ההרוגים בירידה. ב-2017 נהרגו 20 ישראליים ( מהם 12 חיילים ושוטרים) וב-2018 נהרגו 18 ישראליים בגדה ובעזה (מהם 11 חיילים). ובסך ה כותל בארבעת השנים האחרונות נהרגו באירועי טרור או בתקריות בגבול עזה) 83 ישראליים. זה  כרבע ממספר ההרוגים בשנה אחת בתאונות דרכים בישראל.

 

בלימת הטרור הושגה בראש וראשונה בזכות מודיעין איכותי שסיפק השב"כ אך גם בשל שיתוף הפעולה עם מנגנוני הביטחון של הרשות . לכך נוספה במדיניות נבונה שעשתה מאמץ להפריד בין המפגעים, שרובם היו ללא שיוך ארגוני לשאר האוכלוסייה. גישה זו אפשרה לכ-400 אלף פלסטינים להמשיך ולעבוד בישראל, בהתנחלויות, בכוחות הביטחון הפלסטיניים, בממשל של הרשות ובמגזר הפרטי בגדה ולהמשיך ולקיים שגרת חיים.

 

אך למרות הצלחתו בצמצום הטרור נאלץ איזנקוט לשלם מחיר כבד בגלל פרשת אלאור אזריה. זו הקימה עליו חזית חדשה שלא היה רגיל לה. במהלך הפרשה המדממת הזו נחשף הפער ההולך וגל בין צה"ל, על מסור הלחימה שלו וערכיו שאותם הוא מנחיל לחיילים, לחברה האזרחית, ליתר דיוק חלק ממנה, בעקר הימין לסוגיו.

 

איזנקוט חרט על דגלו את עובדת היותו של הצבא "ממלכתי" "צבא העם"  שתפקידו בין השאר לשמור על היעדים הלאומיים של המדינה, שכוללים "גם שמירת ערכיה של מדינת ישראל וצביונה כמדינה יהודית ודמוקרטית וכבית לעם היהודי". בפרשה זו עמדו לאיזנקוט נחישותו, קור רוחו ועמוד השדרה הערכי שלו. הוא הצליח להדוף פוליטיקאים חסרי כל אחריות ממלכתית ומסניפי רייטינג, כולל ראש הממשלה בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן, שרצו שאזריה לא יועמד כלל לדין.

 

הפרשה גם הציפה סוגיה נוספת: תהליכי ההדתה בצה"ל, הדרת נשים ומאמצים של ארגוני ימין ורבניהם להחדיר את עולם הערכים שלהם ולכפותו על הצבא. אף שאיזנקוט עשה לא מעט מאמצים לבלום את התופעות – הוא צמצם מאוד את מספר הארגונים החיצוניים שזכו לזיכיונות לחנך את החיילים וביטל את עצמאות ענף "הזהות היהודית" – נמתחה עליו בקורת נוקבת מימין ובעקר משמאל ומארגוני נשים כי לא עשה די  בנושאים אלה.

 

אתגר נוסף שהוצב לפתחו של איזנקוט היה דאע"ש. ב-2015 הגיעו הארגון לשיאו. הוא הכריז על הקמת חליפות בעירק ובסוריה, שבהם שלט על חלקים נרחבים ושלח שלוחות לקרבת גבולות ישראל ברמת הגולם ובסיני. אך בשנתיים האחרונות נבלמה תנופתו עד כדי גסיסתו. את ההישג יש לזקוף בעקר לקואליציה הבינלאומית בראשות ארצות הברית, לכניסת צבא רוסיה למלחמה בסוריה ולהצטרפות אירן למאבק הבינלאומי במדינה האסלאמית. תרומתה של ישראל למאמץ המלחמתי הבינלאומי לא היתה רבה. 

 

לצה"ל היו ויש קשרים הדוקים וישירים עם הפיקוד האמריקני (פקוד המרכז) שאחראי למלחמה בדאע"ש, וקשרים דו צדדיים עם חלק מהמדינות שהרכיבו את הקואליציה, כולל, לפי פרסומים זרים מדינות ערביות כמו ירדן, ערב הסעודית. אמ"ן , חיל האוויר והמוסד תרמו מידע מודיעיני לכוחות הקואליציה שסייע להם בגיבוש מטרות ויעדים לתקיפה וסיכול עשרות תכניות לפיגועים של אנשי דאע"ש מחוץ למזרח התיכון.

 

צה"ל פעל גם עצמאית ובמנותק מהמאבק הבינלאומי. לפי פרסומים שונים בחוץ לארץ חיל האוויר תקף ריכוזי דאע"ש ליד בול רמת הגולן . על פי אותם פרסומים הושקע מאמץ רב יותר בסיני שתכליתו היתה כפולה: למנוע התבססות דאע"ש בגבול ישראל-מצרים וסיכול הסיוע שלו לחמאס, שהתבטא בעקר בניסיונות רבים להבריח רקטות ואמצעי לחימה נוספים לעזה. במאבק זה נעזרה ישראל בלחימה הקשה שניהל צבא מצרים נגד הטרור בסיני. אך במקביל, לפי פרסומים זרים רבים, היא  גם סייעה לכוחות הביטחון המצריים במידע מודיעיני והפעילה לטובתו את חיל האוויר ומל"טים. נשיא מצרים עבד אל פתח א-סיסי אישר לאחרונה בפומבי את שתוף הפעולה הצבאי ההדוק בין שתי המדינות.

 

אך את האיום הגדול ביותר, לתפיסת צה"ל, הציבה אירן. היא יצרה מציאות מורכבת. מצד אחד בשל משטר העיצומים הבינלאומי היא נאלצה לחתום על הסכם הגרעין עם המעצמות ושאיפותיה להרכיב נשק גרעיני, נבלמו לעשר שנים. ישראל השתחררה מאיום קיומי. הדבר אפשר או שמא אלץ את צה"ל, שמצא עצמו גם תחת מתקפה של הפגנות "העם רוצה צדק חברתי" לשינוי עדיפות בחברה הישראלית, לקצץ בתקציבו.

כארבעת אלפים אנשי קבע פוטרו, טייסות מיושנות נסגרו וחטיבות טנקים הושבתו. במקביל צה"ל העביר חלק מהתקציבים – כשלושה מיליארד ₪  כל שנה, לחיזוק צבא היבשה ושדרוגו ולשיפור המוכנות שלו למלחמה, על ידי הגדלת מכסות האימונים לחיילים המילואים. ולמרות זאת, נציב קבילות חיילים יצחק בריק, שיצא במסע צלב נגד צה"ל ופגע בצפור הנפש של איזנקוט, אינו מרוצה. הוא סבור כי צבא היבשה על מחסני החירום נמצא במצב ירוד ולא מוכן למלחמה בעתיד.

 

יחד עם זאת הסכם הגרעין הביא להסרת הסנקציות על אירן והזרים אליה מאות מיליארדי דולרים שהוקפאו בחשבונות בנקים בחו"ל או שהזרימו אליה הכנסות ממכירות הנפט. הדבר אפשר לה לקדם את החזון והאסטרטגיה שלה להגמוניה אזורית. החתירה , להיות המעצמה החזקה והמשפיעה באזור- במערכת הביטחון הגדירו זאת "מגלומניה" - חידשה את האיום האירני ואף חידדה אותו. הוא אמנם לא מאיים על קיומה אך בהחלט מאתגר ומסכן את בטחונה.

 

האסטרטגיה האירנית חותרת להשיג שלושה יעדים: א. להתבסס צבאית בסוריה ולהקים בה נמלי אוויר בבסיסים של צבא סוריה ושלוחות ימיות בנמלים סוריים בים התיכון. ב. לכונן חזית שניה בגבול רמת הגולן, בנוסף לזו של חיזבאללה בלבנון. ג. להקים מפעלים בסוריה ובלבנון לשיפור דיוק הטילים של חיזבאללה לספק לארגון השיעי מערכות הגנה אוויריות יקשו על חופש הפעולה של חיל האוויר בשמי לבנון.

בצה"ל, בפיקודו של איזנקוט ובאישור הקבינט, החליטו  מאז 2015  על ריכוז מאמץ לבלימת כל התכניות האירניות ולמנוע ממנה להשיג את היעדים שהציבה  לעצה. התוצאה מרשימה. איראן קיוותה לבסס בסוריה כמאה אלף לוחמים  של מיליציות שיעיות מאפגניסטאן, פקיסטאן ועיראק. עד היום היא נכשלה בכך.

 

תכניתה לשפר את דיוק הטילים של חיזבאללה לא צלחה גם היא. אין כיום לחיזבאללה טילים מדויקים (לפי ההגדרות המקובלות טיל מדויק הוא זה שמסוגל לפגוע ברדיוס של 10 מ' מהמטרה. לצה"ל לעומת זאת יש טילים שיכולים להיכנס מבעד לצוהר קטן ולפגוע בכיסא בחדר).  כמובן שאסור עם זאת לשכוח שלחיזבאללה יש בין 120-150 אלף רקטות וטילים שיכולים לפגוע כמעט בכל נקודה בישראל. גם אם הפגיעה אינה מדויקת נזקה יהיה רב מאוד. ולמרות זאת ההרתעה הדדית בין ישראל לחיזבאללה נמשכת ולארגון השיעי הלבנוני החושש מישראל אין כל כוונה לצאת למלחמה נגד. יעיד על כך השקט שגזר על עצמו, שנובע גם ממבוכה ותדהמה מהמודיעין הישראלי המדויק, שאפשר לגלות עד כה חמש המנהרות בגבול לבנון.

 

לאיראן אין בסיסי אוויר, נמלים מפעלי טילים בסוריה ובלבנון. היא גם נכשלה במאמץ להקים אתרי מודיעין בעקר על תילים נישאים ברמת הגולן הסורית, כדי לאסוף מודיעין על ישראל.

בלימה זו הושגה בעקר בזכות המב"ם. כשפרש מפקד חיל האוויר אלוף אמיר אשל באוגוסט 2017 הוא אמר בראיונות כי חיל האוויר תקף

 

באותה שנה מאתיים פעמים בסוריה. מאז גדל מספר התקיפות. מנתונים שפרסם השבוע דובר צה"ל מספר תקיפות חיל האוויר ב-2018 הסתכם ב-2000 בכל הגזרות. אפשר להעריך כי כמה מאות מהן היו בסוריה נגדי יעדי איראן וחיזבאללה והשאר בעזה, בסיני ומן הסתם גם במקומות נוספים, שלא דווח עליהם אפילו בתקשורת הבינלאומית ולשם כך צריך להפעיל את הדמיון.

עם זאת אסור לשכוח כי חופש התמרון של חיל האוויר בשמי סוריה נבלם מאוד, אם כי לא לחלוטין, מאז התקרית בספטמבר האחרון שבה טיל סוריה השמיד מטוס ביון רוסיה בעיצומה של תקיפה ישראלית באזור לטקיה.

 

ערוצי הקשר בין צה"ל וחיל האוויר למקביליהם מרוסיה בבסיס חמימים ליד לטקיה נמשכים אך רוסיה מגיבה בעצבנות ובכעס רב יותר על כל תקיפה ישראלית. עם זאת ראש הממשלה ושר הביטחון נתניהו וצה"ל נחושים להמשיך ולפעול כדי לבלום את איראן אם זו תחדש  את מאמציה להשיג את שלושת יעדיו– ולאחרונה יש סמנים שהיא עושה זאת.

 

עם זאת צריך לזכור שלוש הנחות יסוד חשובות. האחת שספק אם סוריה תחזור להיות מדינה יציבה ונורמלית כפי שהיתה לפני 2011. השנייה היא שרוסיה, למרות המתיחות היחסית ביחסיה עם ישראל, אינה מעוניינת בהתבססות אירנית – לא צבאית ולא כלכלית בסוריה. גם אסד לא שש לכך ולאחרונה דווח שמשטרו מסלק כוהני דת אירניים שבקשו להקים מסגדים, בתי ספר ומוסדות דת במדינה. העובדה השלישית שנלקחת בחשבון בצה"ל שאירן לא תוותר בקלות על החזון חוה אסטרטגיה שלה להתבסס בסוריה ולהקים גשר יבשתי מממנה דרך עיראק וסוריה לים התיכון.

 

משפט סיכום. במאזן הכולל, גדי איזנקוט, בן ה-59, צנוע, ביישן, עם חוש הומור מפותח וחף מכלל סממנן של חשיבות עצמית, ירשם כאחד הרמטכ"לים החשובים והטובים שהיו לצה"ל. בעקר כזה שבתקופתו לא יצא צה"ל למלחמה כוללת וגלויה.

 

 

 

 

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload